פסק-דין בתיק עב"ל 45013-06-11

השופטת רונית רוזנפלד

1.      המערער, מאבטח ברשות שדות התעופה, ביצע אימון כושר גופני באופן עצמאי, ובסיומו נפגע בברכו השמאלית. לטענתו, יש להכיר בפגיעתו כתאונה בעבודה,  משום שאימוני הכושר שביצע נועדו לשמירת כושרו הגופני כמאבטח. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער בקובעו כי אימוני הכושר לא נדרשו על ידי המעביד, לא התקיימו במסגרת העבודה ולא נערכו כפעילות נלווית. כמו כן נקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח טענתו החלופית כי נפגע על דרך תורת המיקרוטראומה (השופטת אהובה עציון ונציגת הציבור הגב' צפרא דוויק; בל' 4649/07). על קביעות אלה סב הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים להכיר בליקוי ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.      המערער שימש מאז חודש אוקטובר 2002 ובמועדים הרלוונטיים לתביעתו כמאבטח ברשות שדות התעופה. לטענתו, נהג להתאמן באופן עצמאי ויום יומי לצורך שמירה על כושרו הגופני. ביום שישי 11.6.2004 בשעה 19:00 בערב, בסיום אימון ריצה שערך במושב בו התגורר, הוא חש בכאבים בברכו השמאלית (להלן: האירוע). למחרת, יום שבת, הבחין המערער בנפיחות רבה בברכו ופנה למוקד חירום של קופת חולים. המערער אובחן במועד מאוחר יותר כסובל מקרע במיניסקוס.

3.      המערער טען בבית הדין האזורי כי יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה משום שאימוני הכושר העצמאיים שביצע נועדו לשמירת כושרו הגופני כמאבטח ברשות שדות התעופה, ולתועלת המעביד. החל ממועד קבלתו לעבודה כמאבטח ברשות שדות התעופה ועד ליום האירוע, נהג לדבריו להתאמן באופן אינטנסיבי באימוני כושר ובקרב מגע. כך, על בסיס יום יומי באופן עצמאי וכן פעם בחודש במסגרת מבחני כשירות בעבודה. לטענת המערער, ללא ביצוע האימונים היום יומיים לא ניתן לעבור בהצלחה את מבחני הכשירות; מאבטח שאינו עומד במבחני הכשירות מחויב להפסיק לעבוד. אימונים אלה מוכרים על ידי רשות שדות התעופה ונדרשים על ידה בהנחיית שירות הביטחון הכללי. לראיה, משתתפת רשות שדות התעופה בהוצאותיו לחדר כושר, המשולמות על ידו באופן פרטי.

כמו כן נטען, כי לאור תנאי העבודה, הכוללים עמידה על הרגלים במשך 9 שעות וצעידה כ-17 ק"מ במשמרת, מופעל על ברכי המערער " לחץ אינטנסיבי, יומיומי, חוזר ונשנה, ורצוף". לפיכך הוא סבור שהנזק שנגרם לו נובע מן האירוע כמו גם ממחלת מקצוע או מפגיעות חוזרות ונשנות על דרך המיקרוטראומה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4.      בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות אירוע תאונתי בעבודה. המערער ערך אימוני כושר באופן עצמאי, בשעות הפנאי שלו, לא במסגרת שעות העבודה ואף לא במקום העבודה. אימונים אלה אינם יכולים להיחשב כפגיעה בעבודה. כמו כן, המערער לא הוכיח כי אימוני הכושר נערכו על פי הוראה או דרישה מפורשת של המעביד, רשות שדות התעופה. בית הדין ציין כי המערער אישר בעדותו כי התקיימו אימוני כושר, קרב מגע וירי, בין מטעם רשות שדות התעופה ובין במסגרת שירות הביטחון הכללי, על פי הנדרש לצורכי העבודה כמאבטח ברשות שדות התעופה. אין ספק שאילו היה המערער נפגע תוך כדי השתתפותו באימונים כאלה, או במסגרת פעילות נלווית, הייתה פגיעתו מוכרת כתאונה בעבודה. אלא שהאירוע לא אירע במהלך אימונים מטעם המעביד כאמור, כי אם בעת אימון פרטי ועצמאי. על כן נקבע כי לא מדובר בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק. בית הדין האזורי עמד על כך, שבמכתבים שנשלחו למערער מאת העוזרת ליועץ המשפטי לרשות שדות התעופה, עו"ד טורג'מן, הובהר כי מאבטחים ברשות שדות התעופה נדרשים לעבור מבחן כושר גופני מידי חודש. כשלון במבחן משמע העדר אפשרות לעבוד כמאבטח. אלא שרשות שדות התעופה לא חייבה את המערער להתאמן בזמנו הפרטי ולא הכתיבה לו לעשות כן, כל שכן על בסיס יום יומי. כמו כן לא הוכתב למערער סוג האימון או היקפו. תוכן מכתבים אלה אושר על ידי עו"ד טורג'מן בעדותה בבית הדין. נקבע כי עדות זו משקפת נאמנה את המצב העובדתי הרלוונטי לתקופת העסקתו של המערער ברשות שדות התעופה. לפיכך נקבע כי האירוע אינו בגדר  "תאונה בעבודה".

5.      אשר לטענת המערער כי יש להכיר בפגיעתו כמחלת מקצוע או על דרך תורת המיקרוטראומה נפסק, כי טענותיו אלה, שהועלו באופן סתמי בכתב התביעה, נזנחו בסיכומיו, ועל כן יש לדחותן אך מטעם זה. לגופם של דברים נקבע, כי המערער לא הציג טיעון ממוקד או הפנייה למחלה המצויה ברשימת מחלות המקצוע. טענתו לפגיעה על דרך המיקרוטראומה אף היא לא הוכחה. המערער השתתף בקורס חד פעמי מטעם רשות שדות התעופה, במהלכו לא נפגע ואף לא טוען כי נפגע. כמו כן חויב המערער להשתתף באימון פעם בחודש, אך לא טען כי הוא נפגע באימון כזה. מכאן ולאור המפורט בתצהירו של המערער, בעדותו ובסיכומיו, טענת הפגיעה על דרך תורת המיקרוטראומה מבוססת על אימוני כושר יום יומיים שערך בשעות הפנאי, באופן פרטי ועצמאי. מכיוון שאימונים אלה, לא היו במסגרת העבודה, לא נדרשו על ידי המעביד, ואין הם מהווים פעילות נלווית לעבודה, אין להכיר בפגיעתו של המערער על דרך המיקרוטראומה.

לאור כל האמור נדחתה התביעה.

הערעור

ייצוג המערער

6.      ערעור המערער הוגש לבית דין זה באמצעות בא כוחו עו"ד ינון תמרי. ביום 15.3.2012 הגיש המוסד בקשה להורות כי ב"כ המערער מנוע מלייצג את המערער. על פי המפורט בבקשה, החל ב"כ המערער לייצג את המערער בהליך שהתקיים בפני בית הדין האזורי והגיש מטעמו את כתב התביעה בתיק. ב"כ המערער התפטר מייצוג המערער בתחילת ההליך, משום שמונה כ"עו"ד חיצוני" מטעם המוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן, העיד עו"ד ינון מטעם המערער בהליך שהתקיים לפני בית הדין האזורי. התנהלות זו סותרת את הוראת סעיף 36(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: הכללים), לפיו " לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים". לאור זאת, ביקש המוסד להורות כי ב"כ המערער מנוע מלייצגו.

          ביום 21.3.2012 הגישו הצדדים " הודעה מוסכמת לעניין ייצוג המערער", לפיה, " על מנת לייתר את הצורך בהתדיינות בשאלת הייצוג, הגיעו להסכם על פיו ב"כ המערער ייצג את המערער בדיון המקדמי, והיה והצדדים לא יגיעו להסדר כזה או אחר אשר יסיים את הליך הערעור בדיון המקדמי, והערעור יופנה להרכב, אזי יתפטר ב"כ המערער מייצוג המערער."

         בדיון המקדמי שהתקיים בערעור הוברר כי הצדדים לא הגיעו להסדר המסיים את הליך הערעור. ב"כ המוסד הודיע אז, בהמלצת בית הדין, כי אין לו עוד טענה לעניין ייצוג המערער. אשר על כן, בשים לב להוראת כלל 36(ב) לכללים, המאפשרת לבית המשפט להתיר הייצוג, ולאור כלל נסיבות המקרה, לא מצאנו מקום להורות על מניעת המשך הייצוג.

תמצית טענות הצדדים בערעור

7.      לטענת המערער, ממכלול העדויות והראיות עולה כי הונחה התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת אירוע התאונה בעבודה. עדותו של המערער נתמכת בעדויות שנשמעו לפני בית הדין האזורי לפיהן, הגוף המנחה לעניין הנהלים המקצועיים החלים על כשירותם הגופנית של מאבטחים ברשות שדות התעופה הינו שירות הביטחון הכללי  " שכן רש"ת הגם שהיא המעסיק, היא למעשה רק 'מקבלת שירותי' אבטחה, ואף ניתן לומר, בעל כורחה". לאור הנחיות שירות הביטחון הכללי לעניין היקף האימונים ועמידה בקריטריונים הנדרשים ממנו, לא התייחס בית הדין האזורי לכך ש" מסגרת עבודתו של המערער הינה מורכבת למעשה מ'שני' מעבידים. האחד המעביד המקצועי וזה שירות ביטחון כללי והשני זו רש"ת שבמסגרתה עבד המערער [ההדגשה במקור, ר.ר.]." לפי הוראות והנחיות שקיבלו העובדים, כפי שפורטו בחוברת שהוגשה לבית הדין, מחויבים מאבטחים כדוגמת המערער להתאמן בזמנם הפנוי כדי לשמור על הכושר הגופני הנדרש מהם. חובת המערער להתאמן באופן יום יומי אף נתמכת בחוות הדעת שהגיש מאת דר' עמרי ענבר, לפיה ללא האימונים לא ניתן לעמוד במבחני הכשירות. אי עמידה בתנאי הכשירות משמעה הפסקת עבודת המערער כמאבטח ולמעשה, גדיעת מטה לחמו. מסיבה זו, משתתפת רשות שדות התעופה במימון חדר כושר למאבטחים; עדותו של המערער לעניין זה לא נסתרה בחקירה נגדית, וחוזקה בעדות העדים הנוספים שהעידו לפני בית הדין, ביניהם גם עו"ד טורג'מן, שהעידה מטעם רשות שדות התעופה.

לטענת המערער, אין למאבטח ברשות שדות התעופה אפשרות להתאמן במסגרת שעות עבודתו הפורמאליות, " שכן אין מקום ואין זמן להתאמן בשעות העבודה". משום שהמערער נדרש להתאמן מחוץ לשעות עבודתו הפורמאליות, מהווים האימונים חלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו הבסיסיים. לפיכך, אין דומה עבודתו לכל עבודה אחרת של בעל מקצוע אשר נדרש להעשיר את ידיעותיו בזמנו הפנוי. בעלי מקצוע אחרים, דוגמת רופאים או עורכי דין מסוגלים להעמיק את ידיעותיהם במהלך שעות העבודה, ואם הם בוחרים לעשות כן מחוץ לשעות אלה הרי שהדבר נעשה מרצונם הטוב ובהתנדבות. מכל מקום, אי-קריאת חומרים מקצועיים ועדכונים אינה מונעת מבעלי מקצועות אלה להמשיך ולעבוד, כשם שאי-עמידה בתנאי כשירות מונעת מן המערער לעבוד. נוסף על כך טען המערער כי גרסת רשות שדות התעופה לעניינים אלה, שהובאה בעדותה של עו"ד טורג'מן, אינה מבוססת ונועדה להסיר כל אחריות מעל רשות שדות התעופה. על כן יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה.

המערער מדגיש כי הוא עומד על טענתו החלופית כי האימונים היום יומיים גרמו לו לפגיעה בברכו השמאלית על דרך המיקרוטראומה, וכי טענתו לא נטענה באופן סתמי משום שפירט את האימונים שביצע בתצהירו.